מישהו שלח לי מאמר מאתר "דעת אמת" העוסק בנושא של השחיטה וצער בעלי חיים. הנושא הנ"ל הוא נושא רוך ומורכב, ומחקרים רבים בוצעו בנושא. הפוקר אינו נכנס כלל לגופו של ענין ולכן גם אני לא אטריח את עצמי. ברצוני להתעכב רק על הנקודות שהוא אכן מעלה. אם נוציא מדבריו את כל הנושאים שאינם רלוונטיים (שעליהם יש לדון באופן נפרד) ועדויות אישיות שלו (שאינם מרגשות אותי כלל משום מה) אנו נותרים עם שתי נקודות. א. "האם דיני שחיטה מתחשבים בצער בעלי חיים? לא! ההלכה מחייבת חיתוך קנה הנשימה והוושט של החיה ואין זה מעניינה האם החיה מצטערת. לכן, קבעה ההלכה שאם יש לאדם סכין כהה – שאינה חדה – יכול לשחוט בה את החיה אפילו אם החיתוך יקח לו יום שלם ובלבד שיוליך ויביא הלוך ושוב ללא הפסקה ושלא תהיה פגימה בסכין." ובכן, ההלכה הנ"ל כמו הלכות רבות מאד בגמרא היא הלכה תיאורטית חסרת כל משמעות מעשית. כל אדם ששוחט בהמה מעדיף לסיים »להמשך

ישנה נקודה נוספת שבולטת בפרסומי דעת אמת שעדיין לא טיפלתי בה במאמר הקודם. הנקודה הזאת נוגעת ללב ליבה של דרך ההלכה. ההלכה באופן עקרוני, איננה מתייחסת אך ורק למעשים כללים, אלא יורדת לפרטי פרטים. למשל, יש מצוה להניח תפילין. אבל אם אדם הניח תפילין בדחילו ורחימו כשבפרשיות התפילין הייתה חסרה אות אחת, הוא לא קיים את המצווה, גם אם הוא עשה אותה עם כוונות ויחודים עד לב השמים. מצד שני אם אדם יניח תפילין בלי שום כוונות ורגשות קודש, אם התפילין היו כשרות והכל נעשה כדת וכדין, אז הוא קיים את המצווה. אמנם זה לא המצב האידיאלי, והמצב האידיאלי הוא קיום המצוה מתוך לב ורגש ולא בצורה קפואה ומאובנת, אבל למרות זאת הוא יצא ידי חובתו, בעוד הראשון לא עשה ולא כלום.משום שמעשי המצוות נכללו בצורה של חוקים מוחלטים ומוגדרים. היסוד הזה הוא היסוד המרכזי שעליו בנויה ההלכה כולה. התורה איננה פלוקלור של הוי יהודי, ואינה ספר מתכונים של המטבח היהודי. התורה היא ספר חוקים, וכל »להמשך

הנושא של דעת אמת והתשובות לטענותיו של הפוקר ירון ידען הם נושאים ידועים ומפורסמים. ישנם במרחבי הרשת מספר גופים שטרחו לעבור על "קונטרסיו" של אותו האיש ולענות על טענותיו אחת לאחת, ולכן לא אעסוק בנושא המרכזי של ידיעת הטבע של חז"ל, למרות שגם בתחום הזה יש לי כמה דברים מענינים, אבל את המלאכה הזאת השארתי לאחרים, שעשו עבודה מצוינת, אני רק אתן סקירה שטחית ואעבור לנושא שבו אני רוצה להתגדר. באופן כללי ישנם שני דרכים אפשריות להתמודד עם טענותיו של ירון ידען, האופן הראשון הוא לומר שבאמת חז"ל ברוח קדשם ידעו הכל באשר לכל, ולעבור על כל הדוגמאות שבהם ישנם סתירות לכאורה. העבודה הזו היא הרבה יותר קלה ממה שאנשים חושבים. וההסברים הם על פי רוב הסברים פשוטים מאד. גם כאשר נדמה לפעמים לאנשים מבחוץ על הסבר מסוים שהוא דחוק זה על פי רוב נובע מחוסר ידע בדברי חז"ל של אנשים שאינם בני תורה. אינני אומר שאין שום סתירה, אבל כמעט כל הסתירות »להמשך